דמודיקוזיס בכלבים

דמודיקוזיס היא מחלת עור הנגרמת ע"י התפשטות של קרדית העור Demodex canis על עור הכלב.

מהי קרדית הדמודקס?

מחלקה: Arachnida (עכבישניים)
סדרה: Acrina
משפחה:Demodicidae
סוג: Demodex
מין: D. canis

מחזור חיים

קרדית הדמודקס היא למעשה חלק מ "המיקרופלורה הנורמלית" של העור.
כל מחזור החיים של הקרדית נמשך כ-25-30 יום ומתקיים על הכלב. הקרדית אינה מסוגלת להתקיים בסביבה.
הקרדית חייה בזקיקי השערות (בעיקר) ובבלוטות החלב על עורם של מרבית היונקים (בכלל זה גם D. canis). היא מבלה את כל מחזור החיים שלה בזקיק או בבלוטה במנח טיפוסי (ראש כלפי מטה). הקרדית מתחפרת בתוך מרחב זה ומעמיקה בשכבת הדרמיס וכך חשופה הרבה פחות למדבירי קרדיות. במגרד עור ניתן להדגים את ארבעת שלבי ההתפתחות של הקרדית (ביצה, זחל, נימפה ובוגר).

אפידמיולוגיה

ההדבקה נעשית במגע בלבד אך בגלל המיקום העמוק של הקרדית יש צורך במגע צמוד לאורך זמן, מגע כזה מתאפשר רק במהלך היניקה של הגורים מאמם. ובאמת, אותם אזורי מגע (פנים, האזור סביב העניים, הגפיים הקדמיות והחוטם) הם אלה אשר לרוב בהם מופיעים הסימנים הראשונים של המחלה.

התפתחות המחלה

הסימנים על העור מתפתחים בעקבות התרבות קיצונית של הקרדית על עור הכלב. הדבר מתאפשר בעיקר בזמן שמערכת החיסון של הכלב לא פועלת במלוא אונה, מצבים כמו נגיעות בטפילי מעיים, תזונה לקויה, טיפול בתרופות שמדכאות את  מערכת החיסון או עקה זמנית. לרוב המחלה אינה מגרדת.
המחלה אינה מדבקת לבני אדם!

סיווגי המחלה הם: התפרצות בצעירות/בבגרות; ממוקדת/מפושטת.
אם המחלה מופיעה מתחת לגיל שנתיים המחלה נחשבת למחלה המתפרצת בצעירות.
לצורה זו כשהיא מפושטת יש רכיב תורשתי ולכן מומלץ לסרס/לעקר כלבים חולים.
לצורה הממוקדת אין רכיב תורשתי.

המחלה מתפרצת בעיקר בגורים מגיל 3 עד 6 חודשים. המחלה באה לידי ביטוי כלקויות עור (התקרחויות, אדמומיות, היפרפיגמנטאציה וקשקשים) שלרוב ממוקדות לאזור אחד (ראה לעיל).
אם המחלה מתפרצת מעל גיל שנתיים יש צורך לזהות את הגורם לירידה בתפקוד מערכת החיסון.
הגורם מספר 1 לירידה שכזאת הוא עודף קורטיזול בדם (ממקור חיצוני קרי תרופות או ממקור פנימי דוגמת גידול, פעילות יתר של בלוטת התריס או יותרת-הכליה).

במחלה מפושטת אנחנו רואים מעורבות של יותר מאזור אחד של הגוף כגון כפות הרגלים, בטן ואף הגוף כולו. בתצורתה זו המחלה לרוב מציגה לקויות חמורות יותר.
כמו בהרבה מחלות עור אחרות, זיהומים משניים של העור יכולים להוות בעיה חמורה.

אבחון

את המחלה הווטרינר יאבחן בעזרת ההיסטוריה והסימנים הקליניים אשר יובילו אותו לחשוד במחלה זו, לאחר מכן הווטרינר יבצע מגרד עור עמוק ויתבונן במשטח תחת המיקרוסקופ.
במקרים קשים שלא ניתן לאבחן על ידי מיגרד עור יש צורך בביופסית עור.

טיפול

במחלה בתצורתה הממוקדת מטפלים בעזרת חומר הנקרא איברמקטין (כאן כדאי לציין שכלבים מגזע קולי ומעורבים בו רגישים לחומר זה). מקרים רבים של הצורה הממוקדת עוברים ספונטנית. במחלה מפושטת נשתמש גם בשמפו רפואי (benzoyl peroxide). קימות עוד אפשרויות טיפול אך אלו הנפוצות ביותר. כמובן יש צורך בטיפול אנטיביוטי ארוך למיגור זיהומים משניים במידה וישנם.

לא משנה באיזה טיפול בוחרים יש צורך בבדיקות מגרד עור עמוק אחת ל-2-4 שבועות במהלך הטיפול עד להחלמה מלאה.