מחלת ה-PARVO בכלבים

גורם המחלה:

המחלה נגרמת על ידי נגיף (וירוס) התוקף תאים שמתחלקים מהר במעיים, מח העצם ורקמות המכילות לימפוציטים (לימפוציטים הם תאי דם לבנים האחראים  בין היתר לייצור נוגדנים).

המחלה מתאפיינת בדלקת מעיים דמית, לעיתים קרובות קטלנית בגורים קטנים.

העברת המחלה:

הכלב נדבק על ידי אכילת צואה נגועה. כלבים חולים מפרישים את הנגיף בצואה לאורך המחלה ושבוע-שבועיים לאחר ההחלמה.

הנגיף הנו עמיד ביותר והצואה מדבקת חודשים רבים בשטח.

זמן דגירה:

5 ימים לאחר החשיפה לנגיף מתחילים הסימנים הראשונים(יפורט בהמשך).

מי רגיש למחלה?

כאשר מדברים על מחלות כלבים  מסוג נגיף PARVO,כל כלב אך בעיקר גורים מגיל 6 שבועות עד 6 חודשים שלא חוסנו.
מסיבה לא ידועה –כלבים מגזע רוטווילר ,דוברמן וספרינגר אנגלי נוטים לחלות בצורה קשה יותר.

סימני המחלה:

חוסר תיאבון, אדישות, חום, הקאות, שלשולים ההופכים להיות דמיים והתייבשות קשה.
יש לחשוד במחלת הפרוו במצבים של מספר גורים לא מחוסנים בשגר עם דלקת מעיים חריפה בו זמנית.

יש לזכור שישנם גורמים נוספים כגון חיידק הסלמונלה, נגיף ה-CORONA, פרוטוזואה giardia, חיידק הסלמונלה וכו' שעשויים לגרום לסימנים דומים.

אבחון המחלה:

החשד למחלה מתעורר כאשר גור הכלב מקיא,מדוכא,סובל מחום גבוה וידוע כי אינו מחוסן.

אצל כלב משלשל השלשול החריף בדרך כלל יופיע לאחר התחלת ההקאות.

בדיקות דם- יראו על ירידה במספר כדוריות הדם הלבנות.

בדיקת צואה- בכל מרפאה קימת ערכה לזיהוי הנגיף עצמו (האנטיגן) בדגימת צואה . בדיקה זו נותנת תשובה חיובית או שלילית תוך מספר דקות והיא אמינה ביותר.

טיפול:

הטיפול במחלה הנו בעיקר תמיכתי,דהיינו נוזלים במתן תוך ורידי למניעת התיבשות וחוסר איזון באלקטרוליטים (בעיקר  תוספת אשלגן שאובד בהקאות) ,מניעת זיהומים משניים על ידי מתן אנטיביוטיקה רחבת טווח (בדרך כלל 2-3 סוגי אנטיביוטיקה עם טווח פעילות רחב ),תוספת ויטמינים וחומצות אמינו, נוגדי הקאות ובמקרי הצורך אף עירויי דם.

סיכויים להחלמה:

אם הכלב "החזיק מעמד" 4-5 ימי מחלה, סיכוי טוב שיתאושש ויחלים.
למרות זאת ישנם כלבים המידרדרים עקב זיהום כללי (ספסיס= אלח דם) בשל המחסור בתאי דם לבנים ופגיעה ברירית המעי שאינה מסוגלת עוד למנוע פלישת חיידקי מעיים לזרם הדם.

ככלל, ניתן  לומר שככל שהגור צעיר יותר כך סיכוייו לשרוד את המחלה נמוכים יותר.

מניעה:

עמידותו הרבה של הנגיף בחלקיקי צואה בסביבה הופכת אותו למסוכן מאד וקשה למניעה.

מומלץ לא לחשוף גורים צעירים שעדיין לא קיבלו את כל סידרת החיסונים למקומות ציבוריים בהם יש סכנת חשיפה לכלבים אחרים או לצואתם.

חיסון הגור הוא המניעה הטובה ביותר. סדרת החיסונים מתחילה בגיל 6 שבועות. יש לחזור על החיסון כל חודש (לפחות פעמיים נוספות).

חיסון דחף שנתי –  מומלץ לחסן כל כלב פעם בשנה .

בנקבות המיועדות להרבעה מומלץ לחסן שבועיים לפני הזיווג המתוכנן כך שהגורים יקבלו רמת נוגדנים גבוהה.

יש לדעת כי בבית בו התגלה כלב חולה במחלה, מומלץ לנקות היטב עם אקונומיקה את כל המשטחים שבאו במגע עם הכלב לפני הבאת כלב חדש לא מחוסן או לפני ביקור של כלב לא מחוסן באותו הבית.